(א)וַיֹּ֤אמֶרשְׁמוּאֵל֙אֶל־שָׁא֔וּלאֹתִ֨ישָׁלַ֤חיְהֹוָה֙י״י֙לִמְשׇׁחֳךָ֣אלְמֶ֔לֶךְעַל־עַמּ֖וֹעַל־יִשְׂרָאֵ֑לוְעַתָּ֣השְׁמַ֔עלְק֖וֹלדִּבְרֵ֥ייְהֹוָֽהי״יֽ׃(ב)כֹּ֤האָמַר֙יְהֹוָ֣הי״י֣צְבָא֔וֹתפָּקַ֕דְתִּיאֵ֛תאֲשֶׁר־עָשָׂ֥העֲמָלֵ֖קלְיִשְׂרָאֵ֑לאֲשֶׁר־שָׂ֥םלוֹ֙בַּדֶּ֔רֶךְבַּעֲלֹת֖וֹמִמִּצְרָֽיִם׃(ג)עַתָּה֩לֵ֨ךְוְהִכִּיתָ֜האֶת־עֲמָלֵ֗קוְהַֽחֲרַמְתֶּם֙אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹוְלֹ֥אתַחְמֹ֖לעָלָ֑יווְהֵמַתָּ֞המֵאִ֣ישׁעַד־אִשָּׁ֗המֵֽעֹלֵל֙וְעַד־יוֹנֵ֔קמִשּׁ֣וֹרוְעַד־שֶׂ֔המִגָּמָ֖לוְעַד־חֲמֽוֹר׃(ד)וַיְשַׁמַּ֤עשָׁאוּל֙אֶת־הָעָ֔םוַֽיִּפְקְדֵם֙בַּטְּלָאִ֔יםמָאתַ֥יִםאֶ֖לֶףרַגְלִ֑יוַעֲשֶׂ֥רֶתאֲלָפִ֖יםאֶת־אִ֥ישׁיְהוּדָֽה׃(ה)וַיָּבֹ֥אשָׁא֖וּלעַד־עִ֣ירעֲמָלֵ֑קוַיָּ֖רֶבבַּנָּֽחַל׃(ו)וַיֹּ֣אמֶרשָׁא֣וּלאֶֽל־הַקֵּינִ֡ילְכוּ֩סֻּ֨רוּרְד֜וּמִתּ֣וֹךְעֲמָלֵקִ֗יפֶּן־אֹֽסִפְךָ֙עִמּ֔וֹוְאַתָּ֞העָשִׂ֤יתָֽהחֶ֙סֶד֙עִם־כׇּל־בְּנֵ֣ייִשְׂרָאֵ֔לבַּעֲלוֹתָ֖םמִמִּצְרָ֑יִםוַיָּ֥סַרקֵינִ֖ימִתּ֥וֹךְעֲמָלֵֽק׃(ז)וַיַּ֥ךְשָׁא֖וּלאֶת־עֲמָלֵ֑קמֵֽחֲוִילָה֙בּוֹאֲךָ֣שׁ֔וּראֲשֶׁ֖רעַל־פְּנֵ֥ימִצְרָֽיִם׃(ח)וַיִּתְפֹּ֛שׂאֶת־אֲגַ֥גמֶלֶךְ־עֲמָלֵ֖קחָ֑יוְאֶת־כׇּל־הָעָ֖םהֶחֱרִ֥יםלְפִי־חָֽרֶב׃(ט)וַיַּחְמֹל֩שָׁא֨וּלוְהָעָ֜םעַל־אֲגָ֗גוְעַל־מֵיטַ֣בהַצֹּאן֩וְהַבָּקָ֨רוְהַמִּשְׁנִ֤יםוְעַל־הַכָּרִים֙וְעַל־כׇּל־הַטּ֔וֹבוְלֹ֥אאָב֖וּהַחֲרִימָ֑םוְכׇל־הַמְּלָאכָ֛הנְמִבְזָ֥הוְנָמֵ֖סאֹתָ֥הּהֶחֱרִֽימוּ׃(י)וַֽיְהִי֙דְּבַר־יְהֹוָ֔הי״י֔אֶל־שְׁמוּאֵ֖ללֵאמֹֽר׃(יא)נִחַ֗מְתִּיכִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּיאֶת־שָׁאוּל֙לְמֶ֔לֶךְכִּי־שָׁב֙מֵֽאַחֲרַ֔יוְאֶת־דְּבָרַ֖ילֹ֣אהֵקִ֑יםוַיִּ֙חַר֙לִשְׁמוּאֵ֔לוַיִּזְעַ֥קאֶל־יְהֹוָ֖הי״י֖כׇּל־הַלָּֽיְלָהב׃(יב)וַיַּשְׁכֵּ֧םשְׁמוּאֵ֛ללִקְרַ֥אתשָׁא֖וּלבַּבֹּ֑קֶרוַיֻּגַּ֨דלִשְׁמוּאֵ֜ללֵאמֹ֗רבָּֽא־שָׁא֤וּלהַכַּרְמֶ֙לָה֙וְהִנֵּ֨המַצִּ֥יבלוֹ֙יָ֔דוַיִּסֹּב֙וַֽיַּעֲבֹ֔רוַיֵּ֖רֶדהַגִּלְגָּֽל׃(יג)וַיָּבֹ֥אשְׁמוּאֵ֖לאֶל־שָׁא֑וּלוַיֹּ֧אמֶרל֣וֹשָׁא֗וּלבָּר֤וּךְאַתָּה֙לַֽיהֹוָ֔הי״י֔הֲקִימֹ֖תִיאֶת־דְּבַ֥ריְהֹוָֽהי״יֽ׃(יד)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֔לוּמֶ֛הקֽוֹל־הַצֹּ֥אןהַזֶּ֖הבְּאׇזְנָ֑יוְק֣וֹלהַבָּקָ֔ראֲשֶׁ֥ראָנֹכִ֖ישֹׁמֵֽעַ׃(טו)וַיֹּ֨אמֶרשָׁא֜וּלמֵעֲמָלֵקִ֣יהֱבִיא֗וּםאֲשֶׁ֨רחָמַ֤להָעָם֙עַל־מֵיטַ֤בהַצֹּאן֙וְהַבָּקָ֔רלְמַ֥עַןזְבֹ֖חַלַיהֹוָ֣הי״י֣אֱלֹהֶ֑יךָוְאֶת־הַיּוֹתֵ֖רהֶחֱרַֽמְנוּ׃(טז)וַיֹּ֤אמֶרשְׁמוּאֵל֙אֶל־שָׁא֔וּלהֶ֚רֶףוְאַגִּ֣ידָהלְּךָ֔אֵת֩אֲשֶׁ֨רדִּבֶּ֧ריְהֹוָ֛הי״י֛אֵלַ֖יהַלָּ֑יְלָה [וַיֹּ֥אמֶר] (ויאמרו) ל֖וֹדַּבֵּֽר׃(יז)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֔להֲל֗וֹאאִם־קָטֹ֤ןאַתָּה֙בְּעֵינֶ֔יךָרֹ֛אשׁשִׁבְטֵ֥ייִשְׂרָאֵ֖לאָ֑תָּהוַיִּמְשָׁחֲךָ֧יְהֹוָ֛הי״י֛לְמֶ֖לֶךְעַל־יִשְׂרָאֵֽל׃(יח)וַיִּשְׁלָחֲךָ֥יְהֹוָ֖הי״י֖בְּדָ֑רֶךְוַיֹּ֗אמֶרלֵ֣ךְוְהַחֲרַמְתָּ֞האֶת־הַֽחַטָּאִים֙אֶת־עֲמָלֵ֔קוְנִלְחַמְתָּ֣ב֔וֹעַ֥דכַּלּוֹתָ֖םאֹתָֽם׃(יט)וְלָ֥מָּהלֹֽא־שָׁמַ֖עְתָּבְּק֣וֹליְהֹוָ֑הי״י֑וַתַּ֙עַט֙אֶל־הַשָּׁלָ֔לוַתַּ֥עַשׂהָרַ֖עבְּעֵינֵ֥ייְהֹוָֽהי״יֽ׃(כ)וַיֹּ֨אמֶרשָׁא֜וּלאֶל־שְׁמוּאֵ֗לאֲשֶׁ֤רשָׁמַ֙עְתִּי֙בְּק֣וֹליְהֹוָ֔הי״י֔וָאֵלֵ֕ךְבַּדֶּ֖רֶךְאֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִייְהֹוָ֑הי״י֑וָאָבִ֗יאאֶת־אֲגַג֙מֶ֣לֶךְעֲמָלֵ֔קוְאֶת־עֲמָלֵ֖קהֶחֱרַֽמְתִּי׃(כא)וַיִּקַּ֨חהָעָ֧םמֵהַשָּׁלָ֛לצֹ֥אןוּבָקָ֖ררֵאשִׁ֣יתהַחֵ֑רֶםלִזְבֹּ֛חַלַיהֹוָ֥הי״י֥אֱלֹהֶ֖יךָבַּגִּלְגָּֽל׃(כב)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֗להַחֵ֤פֶץלַֽיהֹוָה֙י״י֙בְּעֹל֣וֹתוּזְבָחִ֔יםכִּשְׁמֹ֖עַבְּק֣וֹליְהֹוָ֑הי״י֑הִנֵּ֤השְׁמֹ֙עַ֙מִזֶּ֣בַחט֔וֹבלְהַקְשִׁ֖יבמֵחֵ֥לֶבאֵילִֽים׃(כג)כִּ֤יחַטַּאת־קֶ֙סֶם֙מֶ֔רִיוְאָ֥וֶןוּתְרָפִ֖יםהַפְצַ֑ריַ֗עַןמָאַ֙סְתָּ֙אֶת־דְּבַ֣ריְהֹוָ֔הי״י֔וַיִּמְאָסְךָ֖מִמֶּֽלֶךְ׃(כד)וַיֹּ֨אמֶרשָׁא֤וּלאֶל־שְׁמוּאֵל֙חָטָ֔אתִיכִּֽי־עָבַ֥רְתִּיאֶת־פִּֽי־יְהֹוָ֖הי״י֖וְאֶת־דְּבָרֶ֑יךָכִּ֤ייָרֵ֙אתִי֙אֶת־הָעָ֔םוָאֶשְׁמַ֖עבְּקוֹלָֽם׃(כה)וְעַתָּ֕השָׂ֥אנָ֖אאֶת־חַטָּאתִ֑יוְשׁ֣וּבעִמִּ֔יוְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖הלַיהֹוָֽהי״יֽ׃(כו)וַיֹּ֤אמֶרשְׁמוּאֵל֙אֶל־שָׁא֔וּללֹ֥אאָשׁ֖וּבעִמָּ֑ךְכִּ֤ימָאַ֙סְתָּה֙אֶת־דְּבַ֣ריְהֹוָ֔הי״י֔וַיִּמְאָסְךָ֣יְהֹוָ֔הי״י֔מִֽהְי֥וֹתמֶ֖לֶךְעַל־יִשְׂרָאֵֽל׃(כז)וַיִּסֹּ֥בשְׁמוּאֵ֖ללָלֶ֑כֶתוַיַּחֲזֵ֥קבִּכְנַף־מְעִיל֖וֹוַיִּקָּרַֽע׃(כח)וַיֹּ֤אמֶראֵלָיו֙שְׁמוּאֵ֔לקָרַ֨עיְהֹוָ֜הי״י֜אֶֽת־מַמְלְכ֧וּתיִשְׂרָאֵ֛למֵעָלֶ֖יךָהַיּ֑וֹםוּנְתָנָ֕הּלְרֵעֲךָ֖הַטּ֥וֹבמִמֶּֽךָּ׃(כט)וְגַם֙נֵ֣צַחיִשְׂרָאֵ֔ללֹ֥איְשַׁקֵּ֖רוְלֹ֣איִנָּחֵ֑םכִּ֣ילֹ֥אאָדָ֛םה֖וּאלְהִנָּחֵֽם׃(ל)וַיֹּ֣אמֶרחָטָ֔אתִיעַתָּ֗הכַּבְּדֵ֥נִינָ֛אנֶ֥גֶדזִקְנֵֽי־עַמִּ֖יוְנֶ֣גֶדיִשְׂרָאֵ֑לוְשׁ֣וּבעִמִּ֔יוְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִילַיהֹוָ֥הי״י֥אֱלֹהֶֽיךָ׃(לא)וַיָּ֥שׇׁבשְׁמוּאֵ֖לאַחֲרֵ֣ישָׁא֑וּלוַיִּשְׁתַּ֥חוּשָׁא֖וּללַיהֹוָֽהי״יֽ׃(לב)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֗להַגִּ֤ישׁוּאֵלַי֙אֶת־אֲגַג֙מֶ֣לֶךְעֲמָלֵ֔קוַיֵּ֣לֶךְאֵלָ֔יואֲגַ֖גמַעֲדַנֹּ֑תוַיֹּ֣אמֶראֲגָ֔גאָכֵ֖ןסָ֥רמַר־הַמָּֽוֶת׃(לג)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֔לכַּאֲשֶׁ֨רשִׁכְּלָ֤הנָשִׁים֙חַרְבֶּ֔ךָכֵּן־תִּשְׁכַּ֥למִנָּשִׁ֖יםאִמֶּ֑ךָוַיְשַׁסֵּ֨ףשְׁמוּאֵ֧לאֶת־אֲגָ֛גלִפְנֵ֥ייְהֹוָ֖הי״י֖בַּגִּלְגָּֽל׃(לד)וַיֵּ֥לֶךְשְׁמוּאֵ֖להָרָמָ֑תָהוְשָׁא֛וּלעָלָ֥האֶל־בֵּית֖וֹגִּבְעַ֥תשָׁאֽוּל׃(לה)וְלֹא־יָסַ֨ףשְׁמוּאֵ֜ללִרְא֤וֹתאֶת־שָׁאוּל֙עַד־י֣וֹםמוֹת֔וֹכִּֽי־הִתְאַבֵּ֥לשְׁמוּאֵ֖לאֶל־שָׁא֑וּלוַיהֹוָ֣הי״י֣נִחָ֔םכִּֽי־הִמְלִ֥יךְאֶת־שָׁא֖וּלעַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
אלִמְשׇׁחֳךָ֣ לגבי קמץ קטן ראו בדוידזון וכך גם בקורן
(ב)פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל – א״ר אחא הקב״ה בעל פקדונות, עמלק הפקיד אצל הקב״ה חבילה של קוצים והחזיר לו הקב״ה חבילה של קוצים שנאמר פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שרה הפקידה אצל הקב״ה מצות ומעשים טובים לפיכך וי״י פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳). מדברין ושוחקין (כתוב בפסוק עכן בן כרמי (יהושע ז׳:א׳) למעלה ברמז י״ט וברמז פ״ח).
רמז קיט
תניא ר׳ יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהם תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא י״י למלך (דברי הימים א כ״ט:כ״ג). ועדין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה או לבנות בית הבחירה תחלה, כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר י״י אלהיכם (דברים י״ב:י׳-י״א) הוי להכרית זרעו של עמלק תחלה, וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך בביתו וי״י הניח לו מסביב מכל אויביו (שמואל ב ז׳:א׳), כתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים בתוך היריעה (שמואל ב ז׳:ב׳).
(ד)וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים – אמר רב יצחק אסור למנות את ישראל אפי׳ לדבר מצוה שנאמר ויפקדם בבזק (שמואל א י״א:ח׳). מתקיף לה רב אשי ממאי דבזק מידי דמיבזק הוא דילמא שמא דאתרא הוא דכתיב וימצאו את אדוני בזק בבזק, אלא מהכא וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. א״ר נהילי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר מעיקרא כתיב בבזק ולבסוף כתיב בטלאים, ודילמא מדידהו אם כן מאי רבותא דמילתא.
רמז קכ
אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל, אחד בירידתן למצרים בשבעים נפש, ואד בעלייתן ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי וגו׳ (שמות י״ב:ל״ז). ואחד בהפרשתן כי תשא וגו׳, ושנים בספר וידבר אחד בדגלים ואחד בחילוק הארץ. וב׳ בימי שאול ויפקדם בבזק, ויפקדם בטלאים. ואחד בימי דוד ויתן יואב את מספר מפקד העם (דברי הימים א כ״א:ה׳). אחד בעלייתן מן הגולה כל הקהל כאחד (עשרה) [ארבע] רבוא (עזרא ב׳:ס״ד). ואחד לעתיד לבא עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמיהו ל״ג:י״ג).
(ה)ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל – א״ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר הקב״ה לשאול לך והכית את עמלק אמר השתא ומה על נפש אחד מישראל אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל, כל הנפשות האלו כלן עאכ״ו. אם אדם חטא בהמה מה חטאה אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצתה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז׳:ט״ז). ובשעה שאמר לדואג סוב פגע בכהנים יצתה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה (קהלת ז׳:י״ז).
רמז קכא
אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול באחת ועלתה לו מאי היא מעשה דאגג. והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים, במעשה אגג הוא דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול (שמואל א ט״ו:י״א). ודוד בשתים מאי היא מעשה דאוריה ודהסתה. והא איכא נמי מעשה דבת שבע איפרע איפרעו מיניה שנאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י״ב:ו׳) ילד אמנון אדוניה ואבשלום, הכא נמי איפרעו מיניה ויתן י״י דבר בישראל (שמואל ב כ״ד:ט״ו). התם לא איפרעו מגופיה הכא איפרעו מגופיה, דא״ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופירשו ממנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה דכתיב ישובו לי יראיך ויודעי (תהלים קי״ט:ע״ט) שעדותיך. וכתיב השיבה לי ששון ישעך (תהלים נ״א:י״ד).
(ו)ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי – פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבודו כך, המארח תלמיד חכם בביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו, וכי עם כל ישראל עשה חסד, אלא מלמד המאכיל פרוסה לתלמיד חכם כאלו עשה חסד עם כל ישראל.
(ט)ויחמול שאול והעם על אגג – אמר בר קפרא זה דואג שהיה שקול כנגד כל ישראל. א״ר יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים להלן כתיב ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב (שמואל א כ״ב:י״ט).
(יב)וישכם שמואל לקראת שאול בבקר – (כתוב ברמז י״ג).
(טו)
רמז קכב
ויאמר שאול מעמלקי הביאום – שנו רבותינו פרת חטאת ר׳ אליעזר אומר אינה נקחת מן הנכרים וחכמים מכשירין. יתיב ר׳ אמי ור׳ אסי אקילעא דר׳ יצחק נפחא פתח חד מנייהו ואמר וכן היה ר׳ אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן. פתח אידך ואמר מאי אותיבו ליה חברייא לר׳ אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך וגו׳ (ישעיהו ס׳:ז׳) יעלו על רצון מזבחי (ישעיהו ס׳:ז׳). אמר ליה ר׳ אליעזר משם ראיה כלם גרים גרורים הם לעתיד לבא. א״ר יוסף מאי קראה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י״י (צפניה ג׳:ט׳). אמר ליה אביי דילמא מע״ז הוא דהדרי בהו, אמר ליה לעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳) כתיב, ת״ש ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן מאי מיטב דמי מיטב, ומאי שנא מיטב כי היכי דניקפץ עליה זבינא. ת״ש ויאמר ארונה אל המלך יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמורגים וכלי הבקר לעצים (שמואל ב כ״ד:כ״ב), א״ר יוסף ארונה גר תושב היה, מאי מורגים אמר עולא מטה של טובל כו׳ א״ר יהודה עיזא דקורקסא דריישא. א״ר יוסף מאי קראה הנה שמתיך למורג חרוץ חדש (ישעיהו מ״א:ט״ו). רבי אושעיא בעי משיבין דבר שהוא להבא על דבר לשעבר. רבי בון בעי משיבין דבר שיצר הרע בטל על דבר שיצר הרע קיים.
(כג)כי חטאת קסם מרי – דא״ר שמואל בר נחמני כל מי שהוא הולך אצל הקוסם ממרה על דבריו של הקב״ה וגורם אף וצרה לעצמו.
(כז)